עדשות מולטיפוקל חידושים ופיתוחים77

מאת: אופטומטריסטית צופית חורי, המרכז לבריאות העין - הרבה מעבר למשקפיים,
77

הצורך הגובר בעדשות מולטיפוקל בחיי היום יום המודרניים:
אורך החיים המודרני דורש מאתנו תפקוד אופטימלי בטווחי הביניים (פלאפון, מחשב, לוח מכוונים במכונית, טאבלט) וטווח הקריאה, ובראייה למרחק.
לפני המצאת עדשות המולטיפוקל היו שני פתרונות עיקריים:
1. עדשות ביפוקל –עדשות שהחלק העליון שלהן הוא למרחק והחלק התחתון לקריאה, כאשר על העדשה "חלון" קטן שהינו בעצם עדשה מגדילה נוספת שהודבקה על העדשה למרחק.
2. שימוש בשני זוגות משקפיים אחד לרחוק ואחד לקרוב.
עקב התפתחות הטכנולגיה והשימוש הגובר במחשבים נוצר צורך גדול מאוד לתת מענה לטווח הביניים.
בעזרת הטכנולוגיה המתפתחת בקצב מהיר ישנם פתרונות מצוינים לכך. תפקידה העיקרי של עדשת המולטיפוקל הינו לתת מענה לראייה לרחוק, לטווח הביניים ולראייה לקרוב.

זוקן ראייה – הגורם העיקרי לצורך במולטיפוקל
"זוקן ראייה" – פרסביופיה הינו תהליך שמתחיל מגיל 20 ומתקדם לאט לאט כאשר בגיל 40 מתחילים להרגיש בו: ישנה ירידה בראייה מקרוב וישנו צורך להרחיק את חומר הקריאה על מנת לראות טוב יותר.
בתהליך זה ישנן זונולות שהינן רצועות קטנות המחזיקות את העדשה התוך עינית, ועוזרות לה להשתטח או להתקמר, תלוי במרחק אליו אנו מביטים. מגיל 40 הזונולות מתחילות להתנוון ומתחיל הקושי לראות לקרוב או לעבור ממצב של קריאה למצב של ראייה לרחוק.

תמונה עליונה משמאל – עדשה מונופוקלית (בעלת מוקד אחד) לראייה לרחוק או לקריאה.

תמונה עליונה מימין – עדשה ביפוקלית בעלת שני מוקדים: לקרוב ורחוק כאשר קיים בינהם חוצץ.

תמונה תחתונה משמאל – עדשה בעלת שלושה מוקדים: קרוב, ביניים ורחוק

תמונה תחתונה מימין – עדשה פרוגרסיבית מולטיפוקלית, כאשר הדיופטר משתנה בכל נקודה מהחלק העליון לתחתון.

התפתחות המולטיפוקל מאז ועד היום:
העדשה הרב מוקדית הראשונה הומצאה במאה ה 18 ע"י בנג'מין פרנקלין שהיה מדינאי וסופר. הוא חיבר עדשה לראייה לרחוק ועליה הדביק עדשה לראייה לקרוב ובכך המציא את עדשת הביפוקל הראשונה.
בשנות ה 60 של המאה ה – 20 הומצאה העדשה הרב מוקדית הראשונה שבעזרתה ניתן היה לתת מענה לשלושה מוקדים עיקריים: מרחק, ביניים וקריאה ללא קו הפרדה, כלומר, עדשות המולטיפוקל הן עדשות שכלפי חוץ נראות עדשות רגילות לגמרי שלא מסגירות את גיל המטופל או בעיה אופטית אחרת שיש לו.
בעדשת מולטיפוקל, המעבר בין חלקי העדשה הוא חלק, ללא "קפיצות", כלומר, אדם מביט לרחוק ופתאום מוריד את עיניו למטה אל הספר, אמור לא להרגיש קושי במעבר העין על פני העדשה. כמובן שככל שהעדשה איכותית יותר – כך המעבר יהיה חלק יותר ובלתי מורגש.
בנוסף, יש לציין שעקב אילוצים פיזיקאליים עדשת המולטיפוקל בנויה כך שיש לה שטחים מתים בשוליה – אולם שטח "העיוותים" תלוי גם הוא בסוג העדשה ובאיכותה.
המשמעות היא שלטווח הרחוק יש שטח רחב, וככל שיורדים לכיוון טווח הביניים והטווח הקרוב – נכנסים למעין " תעלה" (או "מסדרון" בפי חלק מהאופטומטריסטים) שרק דרכה ניתן לראות ומצדדיה שטחים מתים המגבילים את שדה הראיה.
טכניקות הייצור הראשונות שבחלקן קיימות גם היום, חייבו את היצרנים להחזיק תבניות המשמשות ליציקת חומר הגלם של העדשות, ובכך לייצרן בסוגים שונים של תבניות עם מרשמים שונים למרחק ולקריאה. בעת הצורך, בהזמנת עדשה למולטיפוקל – היצרן היה יוצק את חומר הגלם לתבנית בהתאם לעוצמת המרשם ואז באמצעות מכונת ליטוש, מעבד את הדופן האחורית בהתאם למרשם הנדרש בציר ה – X ובציר ה – Y.
שיטה זו חייבה את היצרנים להחזיק כמות גדולה של תבניות.

בתחילת העשור הקודם פיתחה חברת רודנשטוק בעזרת טכנולוגיה שנקראת freeform עדשה מולטיפוקלית בהתאמה ממוחשבת – עדשה המשפרת את חוויית הראייה באופן חסר תקדים. בשיטה זו משתמשים בנתוני המסגרת והפציינט: קימור המסגרת, מרחק העדשה מהעין, והזווית שבה המסגרת יושבת על הפנים.

יתרונות עדשות מולטיפוקל בשיטה הדיגיטלית:
– חדות ראייה מקסימלית לכל הטווחים וחווית ראייה מקסימלית וטבעית.
– אין כאבי עיניים.
– אין תחושת שיוט בקבלת המשקפיים.
– הגדלה ניכרת של מרחב הראייה.
– מניעת עיוותים ראייתיים.
– אפשרות בחירת מסגרות קטנות ומודרניות יותר לעומת עדשות גדולות ומיושנות שמגבילות את אפשרויות הבחירה.
– אפשרות התאמת העדשה לצרכי הלקוח כמו תפירת חליפה אצל חייט.
– לקיחת נתוני מסגרת: קימור הפרונט, מרחק העדשה מהעין והזוית שהמסגרת יושבת על הפנים מאפשרת שלל עיצובים שטוחים ודקים והגדלת שדה הראייה בצורה משמעותית בכל הטווחים.
– שיטה זו מאפשרת ייצור מולטיפוקל במרשמים חריגים בעלי צילינדר ודיופטר חריגים.

כיום קיימות גם עדשות מולטיפוקל בעלות מדרג אופטי קצר לקריאה, כלומר אורך תעלה – אזור מעבר מהמרשם למרחק עד למרשם לקרוב – קצר. היתרון של אורך תעלה שכזה הוא בכך שנותן מענה לאנשים שעובדים שעות מרובות מול מחשב וצריכים מעבר מהיר לטווח הביניים והקריאה.

תמונה עליונה, עדשה מולטיפוקלית עם תעלה צרה ובתמונה התחתונה תעלה רחבה

חשיבות רוחב "התעלה" בעדשות מולטיפוקליות – Corridor Design:
יצרני עדשות המולטיפוקליות עושים מאמצים כבירים על מנת לייצר עדשות בעלות תעלה רחבה ככל שניתן תוך צמצום השטחים המתים למינימום.
כמו בכל מוצר טכנולוגי מתקדם, ככל שהעדשות יקרות יותר הן בעלות השקעה טכנולוגית גבוהה יותר ולכן שטח העיוותים קטן יותר – רוחב התעלה – שדה הראיה הברור והנקי מעיוותים גבוה יותר. לעומת עדשות פשוטות וזולות יותר המסתפקות בתעלות צרות יותר.
בעדשות היקרות ישנה התייחסות גדולה יותר מצד יצרני העדשות להבנת צרכי הלקוח והתאמת עדשה בעלת מבנה אופטי אופטימלי שייתן מענה ממוקד לצרכיו, לדוגמא: אנשים שמבלים שעות מול המחשב וניירות, יעדיפו עדשה בעלת מבנה תעלה שמתוכננת לטווחים הקרוב והביניים על חשבון הרחוק.
בתעלה רחבה נחסך הצורך לסובב את הראש לצדדים בכל פעם שאנו רוצים להציץ הצידה, אלא יכולים להסתפק בהזזת העיניים.
בנוסף בתעלה רחבה זמן ההסתגלות למולטי קצר משמעותית מכיוון שזוהי עדשה שמדמה משקפי ראייה רגילים בהן אין תעלה וכל העדשה היא מוקד אחד.
לחברת רודנשטוק ישנו מגוון רחב מאוד של עדשות היכולות לענות על צרכים ספציפיים של מטופלים עם בעיות שונות כגון: הבדל גדול בין שתי העיניים במספר, פלוסים גבוהים, צילינדרים גבוהים, הרגלי הסתכלות של המטופל, התחשבות בגודל האישון והשינויים שלו .
לקיחת בחשבון את כל הפרמטרים האלו נותנת תוצאה של חדות ראייה מקסימלית, שדות ראייה ברורים ורחבים.

 

תהליך הסתגלות למולטיפוקל מ-א' – ת':
הבנת צרכי המטופל הינה צעד ראשון ומשמעותי לקראת התאמת העדשות.
כאשר פציינט משתמש בפעם הראשונה במשקפי מולטיפוקל, הוא צריך לקבל הדרכה כיצד להשתמש במשקפיים. הדרכה זו כוללת הסבר ותיאום ציפיות. לדוגמא:
הפציינט צריך להבין שעדשות מולטיפוקל עובדות בצורה מלאה בישיבה, עמידה והליכה אבל לא בשכיבה או במצב שהגוף נטוי אחורה, מכיוון שבמצב זה יכול להיווצר טשטוש בגלל שהאדם לא מסתכל מהטווח הנכון של המשקפיים – כלומר, אם הוא רוצה לצפות בטלוויזיה בשכיבה אזי במצב זה הוא מסתכל מטווח הקריאה ולכן הראייה שלו תהיה מטושטשת.
וכן כאשר אדם עולה מדרגות הוא צריך להבין שהוא אמור להסתכל על המדרגה הבאה ולא על המדרגה שהוא דורך עליה כי היא נמצאת בטווח הקריאה שלו שהוא 40 ס"מ לעומת המדרגה הבאה שנמצאת במרחק מטר וחצי לפחות. אם בכל זאת הוא מעוניין לראות איפה הוא דורך, עליו להוריד את הסנטר כלפי מטה ואז יוכל לראות את המדרגה בברור יותר.
בטווח המחשב ישנה חשיבות רבה למרחק של הפציינט מהמסך וזווית שהוא מביט למסך. על מנת לנצל את שדה הראייה לביניים בצורה אופטימלית חשוב להביט למסך כלפי מטה מזווית גבוהה יותר מכיוון שאם מסתכלים במבט ישר לעבר מסך אזי הטווח שדרכו מביטים הוא הטווח של המרחק ולא טווח הביניים.

 

מדוע ישנם קשיים להסתגלות למולטיפוקל?
ההסתגלות למולטיפוקל הינו תהליך מורכב, ולפעמים קיימים מקרים שבהם מתעוררים קשיים בהסתגלות מכמה סיבות עיקריות:
– בחירת מסגרת לא מתאימה – ישנן מסגרות קמורות או קטנות מדי שאין בהן מספיק מקום לקריאה או לטווח הרחוק – למרות שכיום ניתן להכניס מולטיפוקל למסגרות קמורות או קטנות אבל ישנם אנשים שלא יהיו מסוגלים להתרגל למסגרות שכאלו.
– טעויות בסימון האישון או בחיתוך העדשה – מקרים בהם מסמן האופטומטריסט לא במדויק את גובה האישון, שהאופטיקאי במעבדה שאמור לחתוך את העדשה ולהרכיב אותה במסגרת לא חותך בהתאם להוראות האופטומטריסט ואז כשהפציינט מקבל את המשקפיים העדשות לא ממורכזות במדויק אל מול האישון, דבר אשר יוצר מצב שהוא לא מסתכל דרך המקום המדויק שהוא אמור להסתכל מה שיוצר טשטוש ראייה.
– בחירה לא נכונה של עדשת מולטיפוקל לצרכי המטופל – במהלך הבדיקה האופטומטריסט צריך לתשאל את המטופל על הצרכים שיש לו בשימוש המשקפיים ולהתאים לו עדשה עם שדה ראייה שמתאימה לצרכיו. בחירה לא מוצלחת של עיצוב עדשה יכולה להביא למצב של קושי בהסתגלות למולטיפוקל.
– בחירת עדשה עם שדה ראייה קטן מדי – המוח שלנו יכול לסתגל להרבה מצבים, אפילו לעדשה עם שדה ראייה קטן – אולם בשימוש בעדשה בעלת שדה ראייה קטן יכול להתעורר קושי במצבים שונים כגון: נסיעה במכונית, עבודה מול מחשב קריאה וכדומה.

במחקר שנערך ע"י המרכז למחקרים קליניים בביה"ס לאופטומטריה של אוניברסיטת קליפורניה – נבדק דירוג ההעדפות של מרכיבי מולטיפוקל ותיקים בין עדשות מולטיפוקל בהתאמה אישית בשיטת ה freeform לבין מרכיבי המולטיפוקלים הקונבנציונלים. נמצא כי הייתה העדפה מובהקת לעדשת ה- FreeForm בפרמטר של חדות ראייה נטולת עיוותים לאורך הקו האופקי, בהשוואה לעדשות הקונבנציונליות.

 

מדוע קיימים פערי מחירים בין היצרנים השונים
מגוון החברות שמייצרות מולטיפוקל הוא רחב – צייס ורודנשטוק הגרמניות, הויה היפנית, שמיר הישראלית, אסילור הצרפתית ועוד רבות אחרות. כל חנות או רשת אופטיקה בוחרת עם אילו חברות לעבוד לפי ניסיון העבר. כל חברה מציעה כמה סוגי עדשות, כאשר ההבדל ביניהם הוא בסוג הטכנולוגיה, שנקבעת לפי שני פרמטרים עיקריים: שדה ראייה ורוחב התעלות וסוג הליטוש של העדשה – ככל שהעדשה תהיה עם שטח עיוותים קטן יותר כך מחירה יהיה גבוה יותר.
בשוק קיימות שלוש רמות של מחירים:
הראשונה – מתייחסת לטכנולוגיות ישנה לפני 15 שנה שבהן שדה הראייה צר מאוד והמעברים לא נוחים, אלו עדשות שמתאימות לאנשים שאינם רגישים לעיוותים ואשר מצליחים להסתגל אליה ללא בעיה – מחירן נע סביב 1000 ₪ לזוג עדשות.
ברמה השנייה – שהיא הפופולרית ביותר הן עדשות בעלות ליטוש קדמי שמחירן נע בין 2500-5000 ₪ ואליהן יש הסתגלות גבוהה בקרב האוכלוסיה.
ברמה השלישית – עדשות בעלות ליטוש קידמי ואחורי ושבהן לוקחים בחשבון בזמן הבדיקה פרמטרים נוספים של מרחק המסגרת מהעין, קימור המסגרת והזווית שהמסגרת יושבת על הפנים של המטופל ועוד התייחסות לצרכיו בחיי היום יום.
עדשות אלו יכולות להגיע לרמת מחירים של 9000 שח לזוג עדשות.

יש לציין שלא תמיד העדשות עם הטכנולוגיה המתקדמת ביותר הן העדשות שמתאימות ללקוח. כאן נכנסת החשיבות בבחירת אופטומטריסט מקצועי ומוסמך שצבר ניסיון רב בהתאמת עדשות מולטיפוקליות שיידע להתאים "ולתפור" את העדשה המתאימה ביותר עבור המטופל בהתחשב בצרכיו, במרשם שלו, בבעיות פיזיולוגיות ועוד.

כיום ישנן עדשות מולטיפוקליות גם בעדשות מגע וכן גם בעדשות להשתלה בניתוח קטרקט.

לסיכום:
"מרוץ החימוש" הטכנולוגי מאפשר לנו לקבל נוחות מרבית ופתרונות מצוינים לצרכי הראייה והתפקוד היום יומי שלנו. מגוון העדשות והיכולות הטכנולוגיות הקיימות היום מאפשר פתרון אישי לכל מטופל על פי צרכיו. קיימת חשיבות מרבית להיבדק ע"י אופטומטריסט מוסמך ומקצועי שידע להתאים עדשות אלו בצורה אופטימלית.