עדשות מגע קשות – Rigid Gas Permeable Contact Lens

מאת: אופטומטריסט דוד גייכמן, מומחה להתאמת עדשות מגע,
68

האם יש עתיד לעדשות המגע הקשות? בשנים האחרונות מתקיים ויכוח בין המומחים הטוענים שבעוד שנים אחדות לא נראה כאלה בעקבות ההתקדמות של עדשות מגע רכות העתידיות, ויש המאמינים שהחומרים החדשים לייצור עדשות מגע קשות והסוגים החדשים הנמצאים בפיתוח כעת, יהפכו את הקשות לבחירה ראשונה.
עדשות מגע -הרעיון
את הרעיון ניתן ליחס ללאונרדו דה וינצי: הוא בדק מה קורא לליקוי הראייה שלו כאשר הכניס את ראשו לתוך מיכל מים והבחין בשוני הנוצר. בעקבות זאת שרטט מודלים של עדשות הפועלות במגע עם העין. בשנת 1932 פיתח ד’‘ר ג'וסף דאלוס עדשות עשויות זכוכית המיוצרות על פי מודל יצוק של העין, וב-1938 , בעזרת אותה טכניקה, הופיעה העדשה הסקלרו קורניאלית הראשונה המיוצרת מחומר פלסטי: (Methacrylate PMMA Polymethyl).
השימוש בחומר פלסטי היה צעד ענק קדימה, וב-1948 העדשות של קוין טושית, קטנות מקוטר הקרנית ומיועדות לשבת על שכבת הלחות המכסה את הקרנית, פתחו את הדלת לשימוש המוני של עדשות מגע, לא רק לצורכים רפואיים אלא גם לצרכים קוסמטיים. בהמשך באו התפתחויות נוספות: עדשות בעלות מספר קימורים פנימיים, ליטושים מתוחכמים של הקצוות ופיתוח עדשות צילינדריות. בשנים האחרונות, העדשות הנושמות (הוספת Silicone ו-Fluorocarbon ל-PMMA ) משתנות במהירות ולאחרונה יכולת עבירות החמצן של העדשות מאפשרת שימושן בזמן שעות השינה.

מה עושה עדשת מגע לעין?
היא תופסת את מקומה של הקרנית: הקרנית הינה מקור מרכזי בכוח התשבורת של העין. העדשה נחה על פני שכבת הדמע המכסה את הקרנית, וכל צורה בלתי אחידה של הקרנית נעלמת, היות ואותה לחות שעל פניה ממלאת את כל החללים ונוצרת יחידה אחת: עדשה בעלת ליטוש וצורה אחידים, שכבת לחות בין העדשה והקרנית והקרנית עצמה. בסך הכל נוצרת ‘‘קרנית מלאכותית’‘ בעלת צורה ‘‘מושלמת’‘ וכך מושגת ראייה חדה ביותר.

עדשת מגע נחה על הקרנית בעזרת מתח הפנים שנוצר עליה בעקבות הלחות המכסה אותה, והמתחדשת עם כל מצמוץ. מתח פנים זה, גורם להצמדות חזקה של העדשה למקומה. האיזור האחורי של העדשה מלוטש בהתאמה מדויקת לקימור הקרנית. התאמה מדויקת זו היא חיונית: הצמדות יתר או לחץ יתר במגע בין העדשה והקרנית, עלולים לגרום לפגיעה בשכבה החיצונית של הקרנית (אפיתל). נזק הנגרם לקרנית כתוצאה מעדשה לא מותאמת או פגומה, הינו סיבוך העלול להוביל לשריטה על הקרנית ואף לזיהומה. הטכנולוגיה של עדשות המגע מאפשרת לייצר עדשות בעלות משתנים רבים ומדויקים מאוד. קוטר העדשה יכול להשתנות מ-6 מ’‘מ ועד 11 מ’‘מ ואף יותר. העובי המינימלי יכול להגיע ל-0.05 מ’‘מ.

 

היות ולקרנית צורה משתנה בין מרכזה והיקפה (שטוחה בהרבה בהיקף ביחס למרכז), מרכז העדשה מותאם למרכז הקרנית. קוטרו יכול לנוע בין 5.5מ’‘מ ל-9 מ’‘מ. בצידה החיצוני של העדשה מלוטש החוזק האופטי שלה (ה’‘מספר’‘). החלק ההיקפי של העדשה יכול לכלול בין שניים לאפילו חמישה קימורים, והשינויים ההדרגתיים בין קימור לקימור משקפים את ההשתטחות של הקרנית בהיקפה ביחס למרכזה. קימורים אלו אמורים לאפשר זרימה חופשית ומתמדת של שכבת הלחות, ולחדש את המעבר שלה מתחת לעדשה עם כל מצמוץ.
עובי העדשה הינו גורם נוסף בעל חשיבות רבה המשפיע על מיקום מרוכז או מיקום ‘‘נפול’‘ ושגוי. עובי נכון גם מקנה נוחות אך לפעמים עדשה דקה מדי יכולה להיות הגורם של עיוותי ראייה. מבנה וליטוש קצה העדשה הן גורם נוסף בעל חשיבות עליונה: קצה עבה, חד, דק מדי או לא מלוטש נכון, עשויים להיות הסיבה לחוסר נוחות קיצוני, קושי בפתיחת העיניים, גירוי בעפעפיים וכאב בזמן המצמוץ. מאחר שקיימות קרניות בהן קיים הפרש משמעותי בין הקימורים הראשיים שלה (קרנית אסטיגמטית), עדשות המגע המותאמות למקרים אלו הן בעלות שני קימורים מרכזיים (Toric Lens Back) וכאשר ההבדל בצילינדר נובע מהחלקים הפנימיים של העין, קיים צורך לייצר עדשה עם ‘‘צילינדר’‘ חיצוני (Lens Front Toric).
כמו כן, ניתן לייצר עדשות מגע  עם שני מוקדים או רב מוקדיות לאלו הזקוקים למשקפי קריאה, בדומה למשקפיים: חלק של העדשה מיועד לראייה לרחוק וחלק אחר לראייה לקרוב. המקום הנכון של העדשה בעין הוא בחלק העליון והמרכזי של הקרנית, כשהקצה העליון של העדשה מתחת לעפעף העליון. בזמן המצמוץ, העפעף גורם לתנועה מטה ומעלה של העדשה, דמעות נכנסות מתחת לעדשה והעפעף בתנועתו ‘‘מלחך’‘ את המשטח החיצוני של העדשה. עדשות שיושבות ‘‘נפולות’‘ בחלקה התחתון של הקרנית ולא מתרכזות בעזרת המצמוץ, נדבקות בהמשך על הקרניות, לא מאפשרות מגע בין העפעף והקרנית ובהמשך מופיע אודם, טשטוש ואף עיוות במבנה הקרנית. יש לשים לב: היות והעפעף העליון לא מתנגש עם חלקה העליון של העדשה, ההרגשה היא נוחה, אך למעשה זהו מצב של נזק פוטנציאלי.

 
כמה הערות חשובות: התאמה לא טובה יכולה לגרום לחוסר מגע בזמן המצמוץ בין העפעף והקרנית. מצב זה מוביל ליובש גובר והולך וגורם לך שחלק מהקרנית לא מקבל את הלחות המגיעה בזמן המצמוץ. לעיתים העדשה אינה יציבה עקב המצמוץ ומרכיב העדשה ימצמץ חלקית בלבד על מנת לשמור על מיקום מרוכז של העדשה וכך לראות טוב. טעות! יש להתאים את העדשה לעין ולא ההיפך! מצמוץ חלקי או חסר גורם ליובש יחסי, להצמדות העדשה לעין, לאודם ולפגיעה בקרנית.
מדוע טיפול קפדני בעדשות מגע ושימוש בחומרי ניקוי והשרייה חשובים כל-כך? אחת הבעיות הנפוצות ביותר בקרב מרכיבי עדשות מגע הינה הנפיחות האלרגית של חלקו הפנימי של העפעף העליון: Giant Papillary Conjunctivitis. כאשר הופכים את העפעף העליון מופיעות בחלקו הפנימי שלפוחיות אדומות צפופות וקיימת ותחושת גרוי בעיניים. אומנם תופעה זאת נפוצה בקרב מרכיבי עדשות מגע רכות, ועל מנת לפתור בעיה זו, נוהגים לעיתים לעבור להרכבת עדשות מגע קשות, אך היא עשויה בהחלט להופיע גם אצל מרכיבי עדשות קשות, אם כי בשכיחות פחות גבוהה. תופעה זו מתרחשת כאשר שכבה של חלבון וריר (הקיימים בדמעות) נוצרת על העדשה, כשהסיבה הנפוצה ביותר לתופעה זו, היא חוסר תחזוקה נכונה והתעלמות מסימני הזהרה. חובה לנקות את העדשה עם הסרתה מהעין. יתכן שניקוי בלבד אינו מספיק ויש להזדקק יומית או לכל היתר כל מספר ימים לטבליות להסרת חלבון או לתמיסה להסרת חלבון.
התפקיד של תמיסת ההרטבה (Wetting Solution) היא, להפוך את התכונה הטבעית של העדשה הקשה, דחיית לחות (Hydrophobic), לעדשה המקבלת לחות ובכך להקטין את החיכוך המגרה עם הקרנית. תמיסת ההרטבה יוצרת שכבה המכסה את העדשה.
כמו כן, יש להקפיד על השריית העדשה בתמיסה מתאימה כל לילה אחרי הניקוי. הרכב תמיסת ההשרייה עוזר לנקות את העדשה מהמרכיבים האורגניים הנצמדים לעדשה ונשארים צמודים אפילו אחרי הניקוי. השרייה ממושכת (במשך הלילה) עוזרת לפרק חומרים אלו. סימפטומים כגון סינוור או רגישות גדולה לאור, תחושת צריבה אחרי הסרת העדשות, טשטוש בעת הרכבת משקפיים אחרי הרכבת העדשות ותחושת גוף זר בזמן המצמוץ, יכולים לנבוע מחוסר הסתגלות, ורגישות טבעית או זמנית, אך בו בזמן יכולים להיות סימנים של נזק מתחיל או מתמשך.

 
לבסוף, עדשות מגע קשות כן או לא?
עדשות קשות מספקות את חדות הראייה הטובה ביותר ביחס לעדשות רכות או משקפיים. מבחינת בריאות העין לטווח ארוך, עדשות מגע קשות מאפשרות זרימת דמע טובה יותר ביחס לרכות ועל כן במקרים של עין יבשה עדיפה העדשה הקשה על פני הרכה. העדשה הקשה מתאימה יותר מהרכה גם אצל ילדים ומתבגרים האמורים להרכיב עדשות שנים רבות ושעות רבות ליום, שכן מוכרת התכונה של האטה בהגברת קוצר הראייה אצל מתבגרים. עדשות קשות הן הפתרון הטוב ביותר גם במקרים של כשלון או סיבוכים אחרי ניתוח לאסיק. כמעט כל אחד יכול להרכיב עדשות מגע קשות בהשוואה לזהירות שיש ליחס לשימוש בעדשות רכות. בוודאי ששווה להתייחס עליהן בעניין רב.