גלאוקומה – לחץ תוך עיני

מאת: ד''ר יניב ברקנא מומחה לגלאוקומה,
195

מהי גלאוקומה?​
גלאוקומה הינה מחלה הגורמת נזק שהולך ומתקדם לעצב הראייה עם אובדן הולך ומתקדם של חלקים בשדה הראייה. אם המחלה לא מטופלת היא מביאה בסופו של דבר לעוורון. עם טיפול נכון ניתן למנוע את הפגיעה בראייה כמעט בכל המקרים. המחלה קיימת בערך ב 2% מהאנשים מעל גיל 40, כלומר ב1 מתוך 50 אנשים.
עצב הראייה הינו מעין "כבל ראשי" המוביל בערך מיליון עצבים מהעין אל המוח. כשיש גלאוקומה העצבים האלה מתים בהדרגה, בדרך-כלל בתהליך הדרגתי שנמשך כמה שנים.

מדוע יש גלאוקומה?
העין היא מעין כדור מלא במים. יש בעין "ברז" שמייצר מים ויש "כיור" שדרכו המים מתנקזים אל מחוץ לעין. אם כתוצאה ממחלה הכיור "נסתם" – לא מתפקד כראוי, למים קשה לצאת מהעין, הברז ממשיך לייצר, והלחץ בתוך העין עולה. לחץ גבוה בעין מביא ללחץ על עצב הראייה ונזק לעצב. ברוב העיניים של אנשים בריאים, לחץ תוך עיני הוא פחות מ21 (מילימטר כספית). ברוב העיניים עם גלאוקומה הלחץ בעין גבוה מ21. אולם, יש גם לא מעט אנשים עם לחץ תוך עיני גבוה מ21 שאין להם גלאוקומה, ויש גם לא מעט אנשים עם לחץ נמוך מ21 שיש להם גלאוקומה. מכאן ברור שלחץ תוך עיני גבוה הוא גורם חשוב לגלאוקומה, אך יש עוד גורמים שעדיין אינם מוכרים מספיק.
חשוב לציין שלחץ תוך עיני גבוה יכול להגרם באחת משתי צורות.

איך יודעים שיש גלאוקומה?
גלאוקומה לא מרגישים! הפגיעה בעצב הראייה והאובדן של חלקים משדה הראייה הם הדרגתיים ואיטיים ולכן מי שיש לו גלאוקומה לא שם לב לכך. הדרך היחידה לאבחן גלאוקמה היא בדיקה על-ידי רופא עיניים שמסתכל על עצב הראייה ומגלה את המחלה. מומלץ לכל אדם להבדק החל מגיל 40 פעם בשנה-שנתיים. המלצה זו חשובה במיוחד לאנשים שיש להם קרובי משפחה עם גלאוקומה.
המצב דומה למחלת לחץ דם גבוה – האדם לא מרגיש שיש לו לחץ דם גבוה, ואפשר לגלות זאת רק אם הולכים להבדק ונמדד לחץ הדם. גם לחץ תוך עיני גבוה בדרך-כלל לא מרגישים, והדרך היחידה לאבחן זאת היא להבדק על-ידי רופא עיניים. בדיקת לחץ תוך עיני היא בדיקה פשוטה מאד, נמשכת מספר שניות, אינה כואבת, ואינה גורמת לטשטוש ראייה.
חוץ מלבדוק את הלחץ בעין ולהסתכל על עצב הראייה, רופא העיניים צריך גם לבדוק את ה"זוית" של העין, שם נמצא ה"כיור". אם הזוית נראית לרופא סגורה, אז המים שבתוך העין לא יכולים להגיע לכיור. אם הזוית נראית פתוחה, אז המים מגיעים לכיור אבל בגלל ניוון וחוסר תפקוד הניקוז לקוי. חשוב מאד להבדיל בין זוית פתוחה או סגורה מכיון שהטיפול יכול להיות שונה.
מי שחולה בגלאוקומה מופנה על-ידי הרופא לבדיקה ממוחשבת של שדה הראייה. בדיקת הראיה המוכרת בה מראים לנבדק מספרים יותר ויותר קטנים היא בדיקה שבודקת רק את הראייה המרכזית, שבדרך-כלל לא נפגעת בשלבים המוקדמים של הגלאוקומה. בדיקת שדה הראייה בודקת את הראיה ההיקפית ומאפשרת לאבחן גלאוקומה וגם בהמשך לעקוב אחרי המחלה כדי לראות שהיא יציבה ואינה מתקדמת.
כדי לעקוב אחר מראה עצב הראייה במשך שנים ולראות אם יש או אין התקדמות של המחלה, הרופא יכול לשלוח את החולה לצילום של עצב הראייה. החולה יקבל תמונה של העצה שאותה יהיה אפשר להשוות למראה העצב בעתיד. בשנים האחרונות קיימים מכשירים חדישים שמצלמים את עצב הראייה ונותנים לרופא מידע כמותי על עצב הראייה, האם וכמה הוא נפגע מגלאוקומה. מכשיר אחד כזה נקרא OCT.

איך מטפלים בגלאוקומה?
הטיפול העיקרי בגלאוקומה הוא הורדת הלחץ בעין. מחקרים רבים שבוצעו על מאות חולי גלאוקומה הוכיחו חד משמעית שאם מורידים את הלחץ מספיק, הגלאוקומה מאיטה או אפילו עוצרת ונמנע נזק נוסף לראייה. חשוב מאד להבין זאת, בגלל שהחולה אינו מרגיש את המחלה עצמה, ונראה לפעמים מוזר לסבול מתופעות לוואי של תרופות או אפילו לעבור ניתוח בעין כשמרגישים ש"הכל בסדר". הטיפול אינו מחזיר ראייה שאבדה, הוא רק מונע נזק נוסף. ניתן להוריד את הלחץ התוך עיני בעזרת תרופות, לייזר, או ניתוח.

תרופות – אלה טיפות עיניים שצריך לשים פעם אחת או פעמיים ביום בתוך העין. כמו תרופות למחלות כרוניות אחרות, למשל לחץ דם גבוה או סכרת, צריך להשתמש בתרופות האלה כל הזמן! אם מפסיקים לקחת אותן אפילו לכמה ימים הלחץ בעין עולה. בהתחלה יש קושי מסויים להכניס את הטיפה לתוך העין אך בדרך-כלל ניתן ללמוד זאת מהר. אחרי ששמים את הטיפה בעין צריך לעצום את העין למשך דקה – לא למצמץ! לפעמים לא יודעים אם הטיפה נכנסה לתוך העין – אפשר לשים את הבקבוק במקרר, ואז הטיפה תהיה קרה וניתן להרגיש טוב יותר אם היא נכנסה לעין או הושמה על הלחי מחוץ לעין. הקושי העיקרי הוא ככלל, תרופות לגלאוקומה הן מאד בטוחות, ותופעות לוואי משמעותיות הן לא שכיחות. בחלק ממהחולים שימוש בתרופה אחת הינו מספיק להורדת הלחץ, אך יש אנשים שזקוקים ל2 ואפילו 3 בקבוקים שונים. דוגמאות לתרופות בשימוש נפוץ:
משפחת הפרוסגלנדינים – קסלטן, לומיגן, טרבטן – אלה טיפות עיניים שלוקחים פעם אחת ביום. הם יעילות ביותר ומורידות את הלחץ בכ 30%. תופעת לוואי שכיחה הינה אודם בעיניים, אך זה בדרך-כלל קל וחולף לבד למרות המשך שימוש בתרופה. בחלק קטן מהמקרים יש תופעות לוואי קוסמטיות קלות כמו התארכות של הריסים (נשים אוהבות את זה!) או התכהות של צבע העין (הקשתית ) או העור מסביב לעין.
קוסופט – זהו בקבוק שמכיל 2 תרופות שניתן להשתמש בהן גם בנפרד, טילופטיק וטרוסופט. טיפה זו שמים פעמיים ביום, כל 12 שעות. גם היא יעילה מאד, בדומה לפרוסטגלנדינים. כששמים אותה בעין אפשר לחוש צריבה אך זה חולף ואינו מזיק לעין. ככלל היא לא גורמת לתופעות לוואי מקומיות סביב העין. היא יכולה לגרום לתופעות בגוף כמו החמרה של אסתמה או קוצר נשימה ולכן לא מומלצת לשימוש בכל מי שסובל ממחלות אלה. באופן נדיר יכולים להיגרם האטה של הדופק וירידת לחץ הדם, עייפות, ואפילו אימפוטנציה.
אלפגן – גם תרופה זו נילקחת פעמיים ביום, ומורידה את הלחץ ב20-25%. חלק מהמטופלים מפתחים אלרגיה לתרופה – אודם וגרד בעין ובעפעפיים – שמחייבת הפסקת שימוש בתרופה. תופעת לוואי מוכרת הינה יובש בפה.
לייזר – קיימים לייזרים שונים המשמשים לטיפול בגלאוקומה. לייזר הוא למעשה קרן אור הממוקדת אל תוך העין. ניתן לבצע פעולה הנקראת טרבקולופלסטי (laser trabeculoplasty) בה מקרינים אור לייזר לעבר ה"כיור" של העין וגורמים לו לעבוד טוב יותר ובכך משיגים ירידת הלחץ בעין. פעולת לייזר זו הינה בטוחה מאד ולמעשה ללא כל סיבוך משמעותי. הגירסה החדישה של פעולה זאת נקראת SLT והיא יותר עדינה לעין מהגירסה הקודמת – ALT.
אם קיימת גלאוקומה מהסוג של "זוית סגורה" ניתן לבצע פעולה פשוטה הנקראת אירידוטומיה (laser iridotomy) שבהרבה מקרים גורמת לכיור הסגור בעין להפתח. בחלק מהמקרים יש פעולה נוספת שמבוצעת לצורך אותה מטרה הנקראת אירידופלסטיה (argon laser peripheral iridopalsty).

ניתוח גלאוקומה – יש מקרים בהם תרופות ולייזר לא מורידות מספיק את הלחץ בעין ונדרש ניתוח. מכיון שהבעיה בעין היא חוסר תפקוד של ניקוז הנוזל, בניתוח יוצרים פתח ניקוז חדש שדרכו ייצא הנוזל מהעין. הניתוח השכיח ביותר נקרא טרבקולקטומי (trabeculectomy) והוא מבוצע באופן דומה כבר עשרות שנים כך שקיימים לגביו ידע ונסיון רבים ביותר. הניתוח עצמו לוקח כשעה, אולם זהו לא סוף הסיפור. יש צורך בכיוון המדויק של הניקוז מהעין כדי שהלחץ לא יהיה גבוה אך גם לא נמוך מדי. מכיון שכל עין מחלימה בצורה שונה, הכיוון המדוייק הזה נמשך מספר שבועות בו צריך להבדק על-ידי המנתח פעם-פעמיים בשבוע, ובהם ייתכן שיידרשו פעולות נוספות כמו הוצאת תפרים מהעין ושינוי בטיפול התרופתי. במקרים רגילים ניתן לצפות לאחוז הצלחה של כ90% בהורדת הלחץ. כמו בכל ניתוח תוך-עיני ייתכנו סיבוכים, אפילו כאלה שגורמים לפגיעה בראייה. למרות שסיבוכים חמורים אינם שכיחים, לא ניתן להבטיח ב100% שהן לא ייקרו. אולם יש לזכור שניתוח עושים רק כשאין ברירה, כשצפוי שאם לא יבוצע ניתוח אז הגלאוקומה תתקדם ותהיה פגיעה בראיה.

 

הכותב, ד"ר יניב ברקנא – רפואת עיניים מתקדמת קטרקט וגלאוקומה. אתר הבית של ד"ר ברקנא