פטריגיום, ניתוח להסרת פטריגיום1247

מאת: ד"ר משה מלכין, מומחה למחלות וניתוחי עיניים, מנהל רפואי Eyes.co.il
1247

פטריגיום פינגווקולה הינם תוצאה של שיגשוג רקמת החיבור של הלחמית הגדלה באיטיות. נגעים אלו אינם ממאירים, והם שכיחים יותר במבוגרים כאשר השכיחות עולה עם הגיל. תזכורת אנאטומית: השכבה החיצונית של העין מורכבת מלובן העין ומהקרנית,השקופה. הקרנית, נמצאת בחזית הקשתית ולובן העין מצופה ע’‘י קרום רירי הקרוי לחמית. פינגווקולה נראית כעיבוי קטן של הלחמית, בצבע צהבהב, אפרפר או לבנבן. היא נמצאת בד’‘כ משני עברי הקרנית ובעיקר בצד הפונה לאף: לא מעליה ולא מתחתיה. פינגווקולה עלולה להתפתח עם הזמן ולהפוך לפטריגיום.

קרום על פני הקרנית
פטריגיום

 

 

 

 

 

 

 

פטריגיום (מיוונית: 'כנף של חרק') הינו עיבוי של הלחמית היכול להכיל כלי דם רבים. צורתו משולש או טרפז (או כשמו: בצורת כנף של חרק), ראשו הצר יותר, יכול לגדול מעל הקרנית לכיוון האישון.

לא ידוע מה גורם להיווצרות הפינגווקולה והפטריגיום, אולם הם שכיחים יותר באנשים החשופים לשמש ולרוח, כמו אצל מלחים, איכרים, נהגים ותושבים של איזורים טרופים כמו כהי העור באפריקה. חושבים שחשיפה ממושכת לקרינה אולטרא סגולית (UV) מגבירה את סיכוי הופעתם.

סימנים וסימפטומים
מרבית האנשים הסובלים מפינגווקולה אינם חשים דבר. לעיתים, אם מתבוננים היטב, נראה גוש קטן לבן-צהבהב בד’‘כ בגודל של גרעין שומשום על לובן העין, בין החלק הצבעוני של העין וסמוך לו, לבין זווית העין הנמצאת ליד שורש האף. במידה והנגע מורם (כמו תלולית זעירה), ניתן לחוש לעיתים תחושת גוף זר בעין. הפינגווקולה יכולה לגרום ליובש, היות ודוק הדמעות מאבד מאחידותו עקב הגבשושית הגורמת לכך שמשטח העין כבר לא חלק כפי שצריך להיות.

 

הפטריגיום הרבה יותר גדול וברור. באם הוא מתפשט ע’‘פ הקרנית בכיוון האישון, הוא בולט לעין ונראה כמו קרום או ציפורן. במקרים מסוימים עקב הגירוי שהוא יוצר, ובגלל התרחבות כלי הדם הנמצאים בו בשפע, מקבל הפטריגיום גוון ורדרד או אדום. נגע זה יכול לגרום לגירוי בעין, אדמומיות, תחושת גוף זר, דמעת ומראה לא אסתטי. במקרים מסוימים כשהוא גדול או נמתח הוא יכול לגרום לאסטיגמטיזם ולפגיעה בראייה עקב עיוות הקרנית.

 

במקרים רבים הפטריגיום נשאר שקט, רדום ובגודל סטטי. במקרים אחרים הוא תוקפני יותר, אדום יותר ומגלה נטייה של התפשטות והתקדמות זוחלת לכיוון האישון (מכאן גם כינויו בעברית: חלזון).

אבחון
בד’‘כ ניתן לראות את הפינגווקולה והפטריגיום בעין בלתי מזוינת. הם נראים שטוחים, אולם רק למראית עין. יש להם צורה אופיינית וקלה לאבחון.כאשר קיים גירוי בעין הם מאדימים ואז בולטים עוד יותר. לרופא העיניים קל וזהות ולאבחן, כאשר הוא מסתכל במכשיר המיוחד שלו – מנורת סדק, המורכב ממיקרוסקופ המאפשר הגדלה ניכרת עם ראייה תלת ממדית, ותאורה מרוכזת. בנוסף, הוא יכול בזמן הבדיקה, להעריך את גובה ועובי הקרום.

מניעה
לא ידוע בבירור הגורם ולכן קשה למנוע. היות והתופעה נפוצה יותר באנשים החשופים לשמש, הגיונית המסקנה כי הקרינה מהווה מרכיב חשוב בגרימה ולכן יש להגן על העיניים מהשמש ומהקרינה האולטרה סגולית, מאבק ורוח – ע’‘י משקפי שמש עם מסנן קרינה.

טיפול
במקרים אסימפטומטיים (כשאין הפרעה) לא עושים דבר. במקרים של גירוי או יובש משני, יש להרטיב את העיניים במים או בתחליפי דמעות (דמעות מלאכותיות) לעיתים קרובות. ניתן להזליף טיפות הרגעה מדי פעם. במקרים קשים יותר של גירוי עם אדמומיות ונפיחות, נותנים לזמן קצר, טיפות המכילות סטרואידים על מנת להפחית את המרכיב הדלקתי.
במידה והפינגווקולה או הפטריגיום גורמים לגירוי קבוע, דלקות או דמעת, יש להסירם ע’‘י ניתוח. במקרים מסוימים מנתחים גם מסיבות קוסמטיות. במקרה של פטריגיום, רופא העיניים מודד בעזרת מנורת סדק את אורכו ורוחבו, ובביקורות הבאות משווה בין המדידות. במידה וקיים סיפור של התקדמות הפטריגיום לכיוון האישון, או שכך מראות המדידות, עדיף לנתח על מנת למנוע גדילה והתקדמות נוספת העלולה לסכן את הראייה ולהפחית את סיכויי ההצלחה של הניתוח.