יומנה של מטופלת2607

מאת: מירב מלכין,
2607

עובדה מספר אחת: הניתוח להסרת משקפיים אכן לוקח רק דקות בודדות. עובדה מספר שתיים: זה בכלל לא משנה. עדיין תשקשקו. זה בא-מת מפחיד. עובדה מספר שלוש: בדקה שתיים הקרובות תקראו את כל מה שהמכונים לא יסבירו לכם, הרופא לא יתפנה לספר לכם ואלה שעברו את הניתוח כבר שכחו מזמן. אי אפשר להאשים אותם. כמה שעות אחרי, כשכבר רואים כל כך הרבה יותר טוב, חווית הניתוח עצמה נראית כזיכרון רחוק מאוד. אבל בשבילכם עכשיו כשכבר החלטתם ושילמתם, הניתוח קרוב מתמיד, מפחיד ומאוד לא ברור. אז מה בעצם קורה בניתוח שם??

היום המיוחל הגיע. התייצבת לתור. התרגשות רבה, מתח פנימי מבעבע מבפנים. אחרי הכל,  הולכים לחתוך לך את העין (לא פחות ולא יותר!) בלי סיבה מיוחדת, סתם ניתוח מותרות. לעומת זאת, חשוב לזכור ולהבין כבר עכשיו, עבור הרופא והצוות אתה עוד מטופל, אחד מיני רבים שיושבים מתוחים כמוך בחדר ההמתנה. התחושה הזו תלווה אותך בכל התהליך. הלחץ הוא רק אצלך, הם מורגלים בניתוח, זו העבודה השחורה והיומיומית שלהם. הם כאילו מתחשבים ומבינים (יש איזו אמנת שירות שהם מחויבים אליה…) אבל מדברים בינם לבין עצמם, גם בחדר הניתוח, על זוטות שונות ומשונות ולא תמיד סבלניים לשאלות של אנשים היסטריים.

קודם כל, יש מכונים שנותנים לך כדור הרגעה חצי שעה קודם. השפעת הכדור יוצרת אפקט של טשטוש ורוגע. יכול להיות שזה לא ממש נחוץ, אבל לדעתי מומלץ להביא ולקחת בכל מקרה.
הגיע הרגע – קוראים לך בשם. נכנסת לחדר הניתוח והאחות שמה לך טיפות טשטוש. חשוב מאוד לדעת ולהפנים: העין אינה מורדמת או משותקת בניתוח! היא זזה ומתפקדת באורח מלא.
התפקיד של הטיפות הוא רק להרדים את הכאב. אחרי עשר דקות מורחים לך חומר חיטוי על הפנים, מלבישים את הכיסויים הירוקים הללו (כמו ב-ER) והיידה, לחדר הניתוח.

 
קר שם! אם לא מציעים לכם שמיכה, תבקשו באופן יזום. הגוף גם כך מתוח ונוקשה, והקור לא יעזור לכם להיות יותר רפויים ורגועים. נשכבים על המיטה. הרופא מפשק לכם את העין באמצעות מכשיר מיוחד. זה החלק הכי כואב של הסיפור – מרגישים לחץ מכני מאוד כבד על העין וסביבתה. מפה העניינים מתגלגלים מאוד מהר: הרופא עושה את החתך (לא מרגישים כאב) ברקמה החיצונית של העין. מהרגע הזה מפסיקים לראות לכמה שניות. ההרגשה מאוד מאוד מלחיצה ומפחידה משום שהעין פתוחה לחלוטין, אין מסך או מחסום לפניה, ובכל זאת יש מסך שחור ולא רואים כלום! עכשיו הרופא מכוון את הלייזר, אור אדום לא ממוקד נגלה לעיניכם ומכאן העבודה אוטומטית לחלוטין של המכשיר.לא להיבהל! הריח השרוף הוא רק אינדיקציה שהלייזר עובד, העין לא נשרפה… הלייזר עובד בערך דקה על העין וחשוב לאללה להתמקד באור האדום. תכוונו את כל הכוח והמודע שלכם כדי שהעין לא תזוז ממנו. היום המכשירים המודרניים מסוגלים לעקוב אחרי העין, אך עדיין התוצאות המדויקות ביותר יתקבלו כאשר העין מביטה בלי תזוזה ישירות ללייזר. כשהלייזר מסיים, הרופא מחזיר את החלק שנחתך לעין ושוטף אותה בחומר מיוחד, התחושה שונה מאוד משטיפת העין במים כמו שאתם רגילים. החלק הזה גם קצת מלחיץ, אולי מכיוון שהכל קורה כל כך מהר והמנותח שוכב חסר אונים מתחת ללייזר ולא קולט מה פתאום מרגישים כאילו העין נוזלת החוצה.אחר כך עושים אותו דבר בדיוק בעין השנייה (יש שיטות שעושים עין אחת כל פעם). שימו לב, אולי הרופא ישכח להגיד, אצל רוב המטופלים תחושת הלחץ וחוסר נוחות גבוהה הרבה יותר בעין ימין. זהו בעצם. יוצאים לחדר התאוששות ופתאום קולטים את התרגום בטלוויזיה! קצת טיפות בעיניים, בקורת ראשונית של הרופא ו.. אתם בחוץ. באותו יום העיניים ישרפו קצת, התחושה תהיה של טשטוש ועייפות, הגוף קצת בטראומה, אבל המטרה הושגה. הראייה הולכת ומשתפרת משעה לשעה.חשוב מאוד להקפיד על ההוראות של הרופא ולא לעשות שטויות. כמעט כל הסיבוכים בניתוח להסרת משקפיים נובעים מזיהומים שנגרמים עקב תחושת שאננות של מטופלים שמרגישים שהכל בסדר ומתחילים לזלזל בהוראות. בנוסף, חשוב מאוד גם להגיע לכל הבקורות. אל תשכחו שלוקח לעין להתייצב על המספר חודשיים ויכולים להיות שינויים עד שנה אחר כך.

 
השורה התחתונה? כתבתי את כל המאמר הזה במרחק מטר מהמסך ובאותה הזדמנות קלטתי את  השעון המעורר בחדר ממול. בהצלחה גם לכם.