מבנה הדמעות ותפקידן:
דמעות העין מתפזרות כשכבה עדינה (פילים) על פני קרנית העין. הן מקנות לקרנית שטח פנים חלק, שומרות על לחות העין, על אפיתל הקרנית (השכבה החיצונית) והן הקו הראשון בהגנה על העין מפני חדירה של זיהומים.
מחלקים את פילים הדמעות לשלוש שכבות:
1. השכבה המוצינית (רירית), היא הפנימית אשר באה במגע עם הקרנית. המוצין מורכב בעיקר מחלבון וסוכר, חומר של המערכת החיסונית ואנזימים ומופרש ברובו ע’‘י תאים (תאי הגביע) המפוזרים בלחמית העין. גירוי עצבי גורם לתאים הללו להפריש את תוכנם ופגיעה בכמות התאים תגרום לירידה בכמות החומר המוציני.
2. השכבה המימית, היא האמצעית- מורכבת ממים, מלחים, חלבונים, ויטמינים, חומרים אנטי בקטריאליים והורמונים. המלחים שומרים על רמה קבועה של חומציות (PH) הדמעות בכדי למנוע נזק לאפיתל הקרנית והחלבונים משמשים כמחסום נגד חדירת מזהמים לעין. השכבה המימית מופרשת מבלוטות בלחמית העין ובנוסף, קיימת הפרשה רפלקטיבית בעת הצורך מבלוטת הדמע הראשית הממוקמת בחלל ארובת העין. גירוי פתאומי לעין (כגון גרגר חול שחודר), יגרום לרפלקס והפרשה של כמות רבה של נוזל מבלוטת הדמע הראשית.
3. השכבה השומנית, היא החיצונית ונמצאת במגע עם האוויר. מורכבת משומן המופרש מבלוטות שפתחיהן נמצאים לאורך שולי העפעף העליון והתחתון של העין. השומן מייצב את שכבת הדמעות, נותן להן שטח פנים חלק ומהווה מחסום כנגד אידוי הדמעות. קצב האידוי תלוי בעובי השכבה השומנית, והיא יכולה לצמצם את האידוי בכ- 90-95%. השומן מופרש במהלך כל היממה ובכמות גדולה יותר בזמן עפעוף. בשעות הבוקר לאחר השינה, כמות השומן בבלוטות היא הגבוהה ביותר, והיא מופרשת עם תחילת העפעוף.
מהי עין יבשה?
עין יבשה היא בעיה בפילים – שכבת הדמעות הנובעת מחוסר בדמעות או אידוי מוגבר של דמעות, גורמת לנזק באזור מפתח העפעפיים ולתחושת אי נוחות בעין.
אבחנה
לרוב ניתן לזהות את הבעיה עפ’‘י תלונות החולה בלבד.
תסמינים:
יובש, צריבה, גרד, עייפות, אודם ותחושה של חול בעיניים, לרוב ישנה החמרה במהלך היום. היובש יכול להגביר את הרגישות לאור חזק והתופעה לרוב דו עינית. תיתכן הפרשה דביקה מן העיניים ולעיתים למרות חוסר ההיגיון, ישנה דמעת מרובה. דמעות אלה הן בדומה לתגובה לגוף זר או גירוי אחר בעין, מופרשות כרפלקס לתחושת היובש מבלוטת הדמע הראשית. הדמעות אינן מקלות על תחושת האי נוחות מכיוון שאין להן את תכונות הסיכה של דמעות רגילות.
חוסר הנוחות מחריף כאשר העין חשופה לגירויים כגון: אבק, עשן, ישיבה ממושכת מול המחשב. כמו כן בתנאים של יובש קשה כמו בימי חמסין או במבנים בהם מערכת מיזוג גורמת ליבוש האוויר. במקרים קיצוניים של עין יבשה יתכנו שינויים באפיתל הקרנית (השכבה החיצונית) כולל פגיעה בשלמותו ועיבוי השכבה.
בדיקות:
קימות בדיקות בכדי להעריך את איכות וכמות הדמעות וכדי לזהות אם נגרם נזק לעיניים:
מבחן שירמר – מניחים פיסת נייר סופג מתחת לעפעף התחתון למספר דקות וכמות הדמעות הנספגת לנייר נמדדת במ’‘מ.
מדידת מניסקוס נוזל: מודדים את גובה נוזל הדמעות המצטבר בין שולי העפעף התחתון והעין.
TBUT – Tear Break Up Time – צובעים את הדמעות בעזרת חומר מיוחד בשם פלורצין.
במצב תקין, כשבוחנים את העין באור כחול, ניתן לראות את חומר הצבע כשכבה אחידה על פני העין, מודדים את משך הזמן עד שניתן לראות סדקים באותה שכבה. משך זמן קצר עד היווצרות סדקים מעיד על עין יבשה.
הערכת נזק לקרנית נעשית ע’‘י צביעתה בפלורצין. הצבע נקלט במקומות בהם יש נזק לאפיתל הקרנית, בעזרת האור הכחול המיוחד ניתן לזהות את האזורים הפגועים.
גורמים:
באופן בסיסי קיימים שני גורמים לעין יבשה: חסר דמעות ואידוי יתר של דמעות
הסיבה השכיחה ביותר לחסר דמעות היא פגיעה ביצור המרכיב המימי של הדמעות, שיכולה להופיע גם אצל אנשים בריאים ושכיחותה עולה מעל גיל 40 ואצל נשים לאחר גיל המעבר.
גורמים אחרים להפחתה בכמות הפרשת המרכיב המימי:
1) בעיות מולדות במבנה ותפקוד בלוטות הדמע.
2) בעיות בתפקוד בלוטות הדמע אצל חולים הסובלים ממחלות אוטואימוניות ומחלות קולגן כגון מחלות פרקים.
3) תופעת לוואי לתרופות כגון: אנטי היסטמינים, חוסמי בטא, גלולות וטיפול בפרקינסון.
4) פגיעה בבלוטות הדמע וחסימה של צינורות הדמע עקב דלקות וזיהום.
5) הפרשה מופחתת של דמעות עקב פגיעה עצבית לאחר דלקות ויראליות, זיהומים, שימוש ממושך בטיפות עיניים, בעדשות מגע, תרופות ומחלת הסוכרת.
מספר סיבות לאידוי דמעות מהיר:
כאשר כמות הדמעות המופרשת מספקת, אך יש בעיה בשכבה השומנית לא תהיה הגנה מפני אידוי הדמעות.
1) דלקות כרוניות של בלוטות השומן (בלפריטיס) פוגעות בשכבה השומנית. הפגיעה גורמת לירידה באיכות הדמעות ולהגברת הדלקת והיובש. בגיל מבוגר ואצל נשים לאחר גיל המעבר יש ירידה בחומרים נוגדי דלקת ונטייה גבוהה יותר לבלפריטיס.
2) בצעירים תיתכן הפרשה מועטה של שומן עקב טיפול תרופתי באקנה.
3) בעיות בעפעוף מונעות הפרשה סדירה של השומן. הסיבה יכולה להיות מחלה נוירולוגית כגון פרקינסון או כתופעת לוואי של תרופות. במקרים רבים הבעיה היא חוסר עפעוף בזמן ריכוז למשל בזמן עבודה מול המחשב.
4) במקרים נדירים ישנה כמות בלוטות מולדת קטנה מהרגיל.
5) הרכבת עדשות מגע פוגעת ביציבות פילים הדמעות ועקב כך לאידוי מוגבר של הדמעות. שימוש ממושך בעדשות מגע יכול לגרום לירידה בתחושה ועקב כך גם לירידה בהפרשת הדמעות.
טיפול בעין יבשה:
ראשית, יש להימנע מגורמים מגרים כגון אבק, עשן, מיזוג אוויר בעוצמה חזקה ואשר מופנה לכיוון הפנים וגורם ליובש קיצוני. במידת האפשר הפסקה או החלפת תרופות המחמירות את היובש. בישיבה ממושכת מול המחשב, יש להקפיד על עפעוף בכדי לגרות את הפרשת השומן ולפזר את פילים הדמעות על העין. ניתן להקל על התסמינים ע’‘י שטיפה במים קרים.
במקרים קלים עד בינוניים, ניתן להוסיף דמעות מלאכותיות (ללא מרשם רופא), הנחלקות לשתי קבוצות עיקריות:
1. תחליפי הדמעות מהדור הישן, שהינם יעילים, אך שימוש כרוני מספר רב של פעמים ביום בטיפות אלה, יכול לגרום להפרעה בקרנית היות שהם מכילים חומרים משמרים.
2. טיפות מן הדור החדש יותר, ארוזות באמפולות קטנות חד פעמיות ללא חומר משמר. כל אמפולה טובה לשימוש ליום אחד בלבד ולאחר מכן יש להשליכה. כמו כן ישנם בקבוקיטיפות הטובים לשימוש לחודש עד שלושה חודשים. בטיפות אלה אין חומר משמר או קיים חומר שמתפרק באוויר עוד לפני מגע הטיפה בעין ובכך נמנע הנזק לקרנית. במקרים של שימוש קבוע בטיפות לחות מספר פעמים ביום, מומלץ על שימוש בטיפות מהדור החדש.מכיוון שהחומר המשמר נספג בעדשות המגע, מומלץ למרכיבי עדשות מגע שימוש בטיפות ללא חומר משמר.
– במצבים קשים ניתן להשתמש בחומרים סמיכים, הנספגים לאט יותר, כמו ג'ל או משחות שומניות, בדר’‘כ לפני השינה. השימוש בטיפות הוא לפי הצורך, ולרוב מספיק ארבע פעמים ביום. אם השימוש תכוף יותר ולאורך זמן, ניתן לשקול שילוב של טיפול בטיפות סמיכות יותר וג'לים במהלך היום או לפני השינה.
– במקרים בהם ישנה הפרעה בהפרשה השומנית מומלץ על קומפרסים חמים פעמיים ביום- יש ליטול מטלית נקייה עם מים חמים ולהניח במשך 15 דקות על פני העפעפיים. החום גורם להמסה של השומן בבלוטות והפרשתו החוצה. לאחר הקומפרסים יש לנקות את שולי העפעף באזור מוצא הריסים במגבונים מיוחדים או בצמר גפן טבול בסבון תינוקות עדין. הניקוי מסיר שומן קרוש החוסם את פתחי הבלוטות.
– שימור הדמעות – שימוש במשקפיים עם סגירה מן הצדדים בכדי למנוע אידוי הדמעות וחדירת אויר יבש ואבק.
– חסימה של ניקוז הדמעות: באופן טבעי הדמעות שוטפות את העיניים ומנוקזות דרך נקבים קטנים בשולי העפעף העליון והתחתון בצד האפי לתוך האף. כדי לשמר את מעט הדמעות בעין ניתן, בפעולה פשוטה, לשים פקק קטן בתוך הנקבים כדי למנוע את מעבר הדמעות לאף. הפקק אינו מורגש ובמידה ומפריע ניתן בקלות לשלוף אותו ממקומו. טיפול זה ניתן במקום או בנוסף לתחליפי דמעות על מנת להקל ולהפחית במינון הטיפות.
טיפול תרופתי:
– במקרים דלקתיים ניתן להוסיף טיפול מקומי בסטרואידים, אולם לתרופות אלה תופעות לוואי ולכן השימוש בהן מוגבל.
– במקרים בהם קיימת פגיעה בתפקוד ומספר תאי הגביע בלחמית, ניתן לטפל ב-Cyclosporine A יש להמתין מספר חודשים עד קבלת התגובה הרצויה.
– מתן חומצת השומן אומגה 3 כטיפות או כמוסות– מצטברות יותר עדויות לכך שהחומצה נוגדת דלקת ללא תופעות לוואי, בשימוש לאורך זמן ותורמת לשיפור ביצור דמעות ולירידה בתלונות על עיניים יבשות.
– מתן אטיביוטיקה מסוג הטטראציקלינים במקרים של בלפריטיס כרונית.
– במקרים מתקדמים מאוד ניתן לשקול תפירה וסגירה חלקית של העפעפיים בכדי להקטין את מפתח העפעפיים ובכך לשמר את הדמעות בעין ולהקטין את אזור הקרנית החשוף.
כאשר קיים חשד שהיובש בעיניים מתלווה למחלה סיסטמית יש צורך להתייעץ עם מומחה, לרוב ראומטולוג, עקב הקשר למחלות קולגן ומחלות פרקים.
עין יבשה הינה בעיה כרונית ולרוב הטיפול הוא בסימפטומים. על מנת להקל עליהם, רופא העיניים ימצא את הטיפול המשולב המקל ביותר.
למידע על יובש עיניים על פי הרפואה הסינית לחץ כאן