ניתוח קטרקט הינו ניתוח העיניים הנפוץ ביותר . בדומה למצלמה קלאסית (זאת עם פילם), העין, בנויה בצורה דומה; היא מכילה עדשה, הנמצאת מאחורי האישון ומרכזת וממקדת את קרני האור שנשלחות מהחפץ בו היא

מתבוננת- על גבי הרשתית(הפילם, במשל שלנו). זה תהליך הכרחי לקבלת תמונה ברורה ולראיה חדה. כאשר העדשה בעין מתעכרת (= קטרקט), תתקבל תמונה לא ברורה ומעורפלת בדרגות משתנות, לפי קצב ההתקדמות של הקטרקט. כלומר לא מדובר בקרום כפי שרבים נוטים לחשוב, אלא בעדשה עכורה.

בניתוח, מוציאים את העדשה הפגומה, ובמקומה משתילים עדשה מלאכותית מחומר פלסטי.  בטכניקה המודרנית, בהרדמה המבוצעת ע’‘י הזלפת טיפות אילחוש, מבצעים חתך זעיר שדרכו מכניסים קצה מכשיר מתוחכם, המרסק את הקטרקט באמצעות גלים על קוליים. בו בזמן, הוא שואב את הפירורים שנוצרו. דרך אותו החתך,משתילים עדשה תוך עינית מגולגלת, באמצעות מזרק מיוחד והיא נפרשת בתוך העין למלוא גודלה וממלאה את החלל שנוצר. בגלל היותו של החתך הניתוחי קטן ועשוי בצורה מיוחדת, אין צורך בתפרים. הניתוח עורך פחות מחצי שעה ברב המקרים.

העדשה המלאכותית המושתלת בניתוחים אלו, באפן מסורתי, הינה מונו פוקלית (חד-מוקדית). כלומר, היא מקנה ראיה טובה ללא משקפיים, למרחק מסויים. מרחק זה יכול להיות לרחוק (צפיה בטלביזיה, נהיגה(,או למרחק ביניים) עבודה מול מחשב, קריאת תוים, הכנת סלט), או לקרוב (קריאה, תפירה). על מנת לראות טוב את האובייקטים הנמצאים במרחקים האחרים, יש להתקין משקפיים בהתאם. מי שרוצה לראות טוב בכל מצב ולכל מרחק ללא הסרת משקפיים, יזמין משקפיים מולטיפוקליות (רב- מוקדיות).

.

לאחרונה, עם התפתחות הטכנולוגיה האופטית של העדשות התוך-עיניות, נוצרו עדשות תוך-עיניות-מולטיפוקליות (הנקראות גם עדשות פרימיום), שהצעידו צעד גדול קדימה את תוצאות הראיה המושגות בניתוחי הקטרקט. עדשות אלו מושתלות במהלך ניתוח הסרת הקטרקטוהן מאפשרות למנותח, לראות טוב למרחקים שונים . ברב המקרים (בכ- 80%) – ללא צורך במשקפיים. המשמעות היא, שהמנותח יכול רב הזמן ולרב הצרכים, להסתדר ללא משקפיים. אין יותר את התלות הכמעט מוחלטת שהיתה. לעיתים, למשימות מסויימות, יצטרך משקפיים בעלי מספר קטן.

בניגוד למשקפיים מולטיפוקליות, שם נדרשת תזוזת עיניים כלפי מעלה ומטה על מנת להתמקד למרחקים השונים (למשל, ע’‘מ לקרוא יש צורך להשפיל את העיניים כלפי מטה, כי במחצית התחתונה של המשקף, נמצא החלק לקריאה), כאן, אין צורך להזיז את העיניים. המוקד לקרוב ולרחוק נמצא בו זמנית במבט ישר. דרוש זמן קצר של הסתגלות לאחר הניתוח. הראיה קלה ונוחה יותר, כאשר בשתי העיניים מושתלות העדשות המולטיפוקליות. לכן, מומלץ לנתח את שתי העיניים בסמיכות זו לזו (תוך מספר שבועות).

בניתוח זה מושגים כמה יתרונות:
א. שיפור הראיה כמובן, כמו בכל ניתוח קטרקט.
ב. אפשרות להפחית עד כמעט לאפס מספר קיים של משקפיים.
ג. שחרור מהצורך במשקפיים ברב המקרים לרחוק ולקרוב.
ד. חסכון גדול לעתיד במשקפי קריאה,מחשב, מרחק, שמש אופטיות וכו'.

החסרונות:
לעיתים יש תחושת סינוור או ראיית טבעות מסביב למוקדי אור, בעיקר בנהיגת לילה. תופעות אלו בד’‘כ זמניות.
במיעוט המקרים שהמנותח נשאר בכ’‘ז עם מספר משמעותי, ייתכן ויצטרך לעבור תיקון. יש בד’‘כ צורך לנתח שתי עיניים.

ניתוח הסרת הקטרקט והשתלת עדשות מיוחדות אלו, אינו שונה במהותו מניתוח הקטרקט הרגיל, במידה והוא נערך בטכניקה מתקדמת. אולם במקרה שלפנינו, המנתח צריך לבצע כירורגיה מושלמת. אין מרווח לטעויות או סיבוכים (אפילו כאלו הנסבלים בניתוח הקלאסי שבמסגרתו מושתלת העדשה הסטנדרטית). אם הניתוח לא יצא מושלם, אין לרב אפשרות להשתיל את העדשות המולטיפוקליות. יש לציין שעדשות אלו הינן יקרות (כ- 6000-7000 ש’‘ח), כמו שמשקפיים מולטיפוקליים איכותיים הינם יקרים. קופות החולים וביטוחי הבריאות הפרטיים לא מכסים את עלויות העדשה, ורואות בזה טכנולוגיית ‘‘לוקסוס’‘ לא חיונית.

באילו מקרים מועמד לא מתאים לעדשות אלו?
כאשר יש פגמים או מחלות בעין.
כאשר יש אסטיגמטיזם (צילינדר) גבוה.
כאשר בעין אחת מושתלת עדשה אחרת.
לא ניתן להבטיח כי לא יהיה צורך בכלל במשקפיים לאחר ניתוח זה. אם למשל, נרכיב משקפי קריאה עם מספר קטן, הם תמיד יגדילו את האותיות הקטנות ויאפשרו ראיה קלה יותר, אך ברב המקרים לא נצטרך אותם.
אולם כאמור , ברב שעות היממה ולרב הצרכים ולרב המרחקים-רואים ללא משקפיים, וזוהי באמת מהפכה ראייתית.

ולסיום, נזכיר כי הניתוח מהווה מענה במקרים מסוימים (ויש לזה ביקוש), לצרכי הראיה של אנשים מעל גיל 40-50 , שאין להם קטרקט, אך הם רוצים בעיקר להפטר ממשקפי הקריאה (שבגיל זה מתחילים להזדקק להם ושמספרם הולך ומטפס עם השנים). קל וחומר, אם הם מרכיבים גם משקפיי מרחק, או משקפיים מולטיפוקליות.